<h1>סמ"ג עשין סימן ר"מ—רמ"ג</h1>
<h2>דף נה:</h2>
עוד דורש בפרק בנות כותים (ל"ב ב'—ל"ג א' ותו') עליונו של זב טמא מדכתיב והנשא חסר וי"ו דורש והנישא על זב יטמא בטומאה קלה שלמעלה, והמסורת קאי אשלפניו והמקרא קאי אשלאחריו שהרי גבי נישא לא שייך אותם, וחולק על ספרים שלנו שבכולם כתיב והנושא מלא בוי"ו וכן חולק בשבת גבי בני עלי שאומר מעבירם כתיב וכל הספרים שלנו כתיב מעבירים ביו"ד וכן במסורת, והנושא אותם כלל בזה כל האמור בעניין זובו ורוקו ושכבת זרעו ומימי רגליו והמשכב והמושב והמרכב שיהא משאו מטמא אדם לטמא בגדים (תד"ה עליונו). ושנינו בפרק אחרון דמסכת זבים (מ"ח) הנושא את המרכב והנישא עליה והמסיטו מטמא שנים ופוסל אחד, פירש מטמא אחד ופוסל אחד.
<h2>דף סד:</h2>
וידיו לא שטף במים (ויקרא ט"ו י"א), מפרש בתו"כ (פ"ד) בעוד שלא טבל מטומאתו ואפילו פסק מזובו וספר שבעה ומחוסר טבילה מטמא בכל טומאתיו, וזה שהוציא הכתוב טבילת גופו של זב בלשון שטיפת ידים ללמוד שאין בית הסתרים טעונין ביאת מים אלא אבר הגלוי כמו ידים (לשון רש"י שם).
<h2>דף פג.</h2>
וכן שנינו בפ"ב דמסכת זבים (מ"ד) הזב מטמא המשכב והמושב בחמשה דרכים לטמא אדם לטמא בגדים עומד ויושב ושוכב נשען ונתלה והמשכב, מטמא את האדם בשבעה דרכים עומד יושב שוכב נתלה ונשען במגע ובמשא, וכן שנינו במסכת זבים (פ"ד מ"ה) שאם הזב בכף מאזנים ומשכב ומושב בכף שנייה כרע הזב טהורים מדין משכב וטמאים ככלים שנגע בהן להיות ראשון, כרעו הן הרי הן כדין משכב להיות אב הטומאה. ורבינו שלמה גורס בפרק רבי עקיבא (ד"ה כרע ועיי' תד"ה הזב) וכן בכל הספרים כרע הזב טמאין כרעו הן טהורין, וגורס אוכלין ומשקין בכף שנייה.
<h2>דף פג:</h2>
אין בכל אבות הטומאה כולן טומאה שמסטת את האדם הטהור או את הכלי הטהור ותטמא אותן אלא הזב והזבה והנדה והיולדת ואפילו היתה קורה מוטלת על ראש הגדר ואדם וכלי חרש על קצתה והניד הזב את הקצה השני הואיל ונתנדנדו מחמת הזב הרי זה כמי שנגע בהן וטמאין ונעשו ראשונים לטומאה וכל שכן אם נשאן הזב (ע"פ רמב"ם מטמאי מו"מ פ"ח ה"ב).
